להקשיב (ק. רוג'רס)

ואתה מתחיל לייעץ לי,

לא את שביקשתיך עשית.

כשאני מבקש ממך להקשיב

ואתה מנסה להשיב,

איך צריך להרגיש ומדוע,

אתה ברגשותיי רק פוגע.

כאשר אני מבקש אותך להקשיב לי,

ואתה מרגיש שעליך לפתור את בעייתי

אתה מאכזב אותי,

אפילו שזה נשמע לא הגיוני.

הקשב, כל שביקשתיך הוא להקשיב

לא לפעול, לא לדבר,

רק לשמוע בלי להגיב.

אני יכול לדאוג לעצמי,

אינני חסר ישע,

אולי חסר ניסיון והססני,

אך לא חסר אונים.

כשאתה עושה משהו למעני,

שאני יכול לעשות לעצמי,

אתה מגביר את חששותיי,

מנציח את מבוכתי.

שאני מרגיש, אפילו זה לא הגיוני

אזי אינני צריך לשכנע אותך,

ומתפנה להבין את המתרחש בנפשי.

מוציא בעצמי את התשובות מתוכי,

אז צצות מאליהן התשובות,

ברורות ונהירות ואינני זקוק כלל לעצות

כי אני – אני.

גם רגשותיי לא הגיוניים

הופכים למשמעותיים,

כשמבינים את שהם טומנים,

את המקור ממנו הם נובעים.

יתכן, שלכן

תפילות עוזרות לאנשים,

משום שהאל מחריש,

אינו מייעץ, אינו מארגן,

הוא רק מקשיב,

נותן לך לבד לחשוב את הדברים.

לכן, אנא, רק הקשב

אם תרצה לדבר – בקש

חכה לתורך,

ואז אני אקשיב לך.